המעוז האחרון

יוסי הדר |   06:43 ,17.06.13    

בעקבות המעקב אחר אזרחים בארה"ב - המעט שנותר לנו הוא מחשבה חופשית

"האדם נולד חופשי אך בכל מקום כבול הוא באזיקים" (ז'אן ז'אק רוסו)

לשווא ננסה להימלט מאימת הטכנולוגיה. הטכנולוגיה המעתירה הטובה והמיטיבה, שעשתה פלאות בחיי בני אנוש, היא גם האיום הגדול על פרטיותנו ,והיא זו העלולה ליטול מאיתנו צלם אנוש.
הפרסום כי הממשל האמריקני עוקב אחרינו גם באמצעות ענקיות האינטרנט גוגל פייסבוק ושכמותן, וההדים שעוררה חשיפתו של אדוארד סנודן איש ה-CIA לשעבר, כי ארגוני הביון האמריקנים יכולים לצותת לשיחות הטלפון שלנו, לעקוב אחרינו ברשתות החברתיות ואפילו ליירט לנו את המיילים האישיים, הוסיפו עוד קמטי דאגה על מצחנו היגע ממילא. אלא שלמרבה הפלא הארץ לא רעשה, ואמות הסיפים לא רעדו. לא שמענו את זעקתם של ארגוני זכויות האדם, מחאה ציבורית לא קמה, והמהומה התקשורתית הראשונית כבר שככה לה. הפור נפל. דווקא החשיפה הסנסציונית של סנודן ושוויון הנפש כמעט, שבא בעקבותיה מעידים כי הקרב הוכרע. נפלנו חלל ברשת שסיממה אותנו, וכעת אנחנו חשופים ללא פחות מאיום קיומי, גם אם במובן אחר מזה שלו הורגלנו.

"אל תיכנס לאינטרנט, אל תדבר בסמארטפון, או פשוט ברח לסיביר" כך התבטאו לאחרונה אנשי עסקים, פוליטיקאים ועיתונאים, תוך שהם מנידים ידם בביטול בעקבות חשיפת מימדיו של האח הגדול. הביקורת שהושמעה נראית להם מיותרת שלא לומר צדקנית. אלא שאין לאן לברוח חברים ! אפילו לאזורים הנידחים בניו זילנד נטולי קליטת האינטרנט, כבר שילחה גוגל בלוני הליום כדי לאפשר משם גלישה, ובתוך כך גם מעקב.

לאן שלא נברח ימצא אותנו האח הגדול , ויש לו דרכים משונות ונסתרות לחשוף אותנו כמעט עירום ועריה. רוסו המצוטט למעלה, אמנם לא גלש באינטרנט ולא עשה לאף אחד לייק. דבריו כוונו בעיקר נגד כבלי החברה הבלתי שוויונית ומגבלות החופש הפוליטי, אבל גם הוא, כבר לפני כשלוש מאות שנה התריע מפני הסכנות הגלומות בהתפתחות הטכנולוגית. היום אנחנו שבויים, לעיתים שלא מדעת במעגלי שעבוד. המעגל הראשון, הפנימי אם תרצו, הוא ההתמכרות. רובנו התרגלנו לטכנולוגיה ולקידמה שהיא מביאה איתה, ואיננו מוכנים לוותר על השימוש בה, גם אם הוא מצר את אופקינו והופך אותנו לצרכני מידע ולאו דווקא לצרכני ידע העומדים בפני אתגרים מחשבתיים. המעגל השני הוא השעבוד לתאגידי המדיה הדיגיטלית והמעקב שיש ביכולתם לנהל אחרינו, תוך כדי חשיפת פרטיותינו לכל דורש. המעגל השלישי הוא הממשלות, התאגידים עסקיים, וכל מי שנתונינו מצויים במאגריו, חשופים לאפשרות של שימוש לרעה.
האינטרנט לא לבד. יש לו ולנו עוד אחים גדולים. מצלמות המותקנות ברחובות, לווינים המרחפים באוויר, טכנולוגיות למעקב אחרי שיחות טלפון, איכון ואיתור מחזיקי טלפון, בעלי רכבים וכיו"ב, מאגרים ביומטריים ועוד כהנה וכהנה. הוא שאמרנו הקרב הוכרע, והצעדים שאנחנו מנסים כעת לעשות כדי להציל ולו במעט את פרטיותנו, הם טיפה בים, קרב מאסף. הסיבה למפלה הקשה היא לא רק הויתור בשל הצורך האמיתי בביטחון כדי להתמודד עם הטרור הרצחני, אלא האדישות. המחט התת עורית שהוחדרה בנו עם פריצתם של אמצעי תקשורת ההמונים, רק הלכה והגדילה את אחיזתה בחושינו עם בוא האינטרנט והטכנולוגיות המתקדמות, הרדימה אותנו , סימאה את עינינו. אנחנו משולים כעת לסהרורים שאינם חשים בסכנה, ועוד פותחים לרווחה את שערי העיר לכניסתם המאסיבית של המשעבדים החדשים.

כאן המקום להעיר בלי שמץ של ציניות כי באינטרנט ובטכנולוגיות המתקדמות גלומים יתרונות רבים ששיפרו היבטים רבים בחיינו ופתחו בפנינו אפשרויות רבות , אבל כל זה חייב להיעשות תחת מגבלות נוקשות, והימנעות מפגיעה בחירויות הפרט. ובכלל, מי אמר שקידמה היא רק טכנולוגיה , קידמה היא גם ערכים. חירות, יושר, אהבת החוכמה ושאיפה לצדק גם הן קידמה .

כעת נדמה כי בתהליך אבולוציוני מהיר למדי אנחנו כבר עושים דרכנו בתוך הקוראלס הדיגיטלי. אז מה יהיה בסופנו? המשך ישיר ומעורר פלצות לאח הגדול של אורוול ב-"1984" , הוא משטרת המחשבות. "אני חושב משמע אני קיים" אמר פעם דקארט. מצמרר לדמיין מה יקרה אם מישהו אחר יחשוב במקומנו, או חלילה יקרא את מחשבותינו. כבר היום מפותחות טכנולוגיות כאלה ואחרות בכיוון הזה . זהו כבר איום קיומי , ואם חלילה נפסיד גם בקרב הזה, ייפול המעוז האחרון ואנחנו נאבד כל צלם אנוש.